בית משפט השלום נתניה                                                                                
                                                                                               
בפני כב' הרש' רבינוביץ ברון איריס


                            בעניין:
                                           התובעת:            XXXXXX חברה לביטוח בע''מ
                                                                                                                     
                                                                               - נ ג ד -
 
                                          הנתבעים:           1. מר 
                                                                    2. חברת הביטוח XXXXX
                                                 

                             
                                                                
 
                                                                 סיכומים מטעם הנתבעת 2
 
 
בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 11.06.2014 מתכבדת הנתבעת 2 להגיש השלמת טיעונים בכתב.

 

פתח דבר

1. ראשית תטען הנתבעת 2 כי התובעת מנועה מלהעלות את שהיא טוענת בסעיף 1 לסיכומיה היות והצדדים הגיעו    להסכמות בעניין המחלוקת עוד בטרם הדיון וכן במהלך הדיון.

2. כן, תטען הנתבעת 2, מבלי לפגוע באמור לעיל, כי בניגוד לאמור בסעיף 1 לסיכומי התובעת תטען המבטחת כי בסעיף 5 לכתב ההגנה מציינת המבטחת במפורש כי הכיסוי הביטוחי לשימוש ברכב הנתבע הינו בכפוף לתנאי הפוליסה ו/או חריגיה ו/או הוראות חוק חוזה הביטוח.

3. לא זו אף זו, בניגוד לאמור בסעיף 5 לסיכומי התובעת, פוליסת הביטוח הוצגה גם הוצגה במהלך הדיון כנהוג וכמקובל בתיקים מעין אלה ואף הוגשה וצורפה בהסכמת הצדדים לתיק בית המשפט. על כן לא ברור על מה מלינה התובעת כעת. ויודגש כי אף בעניין זה מנועה התובעת לטעון את שהיא טוענת כעת שהפוליסה לא הוצגה שכן היה עליה להעלות טענה זו בכתב תשובה ו/או לדרוש את הצגת הפוליסה טרם הדיון או לכל המאוחר לטעון לעניין הפוליסה במועד הדיון ומשלא עשתה כן, מנועה התובעת מלעלות טענות בדבר הצגת הפוליסה כעת.

4. מבלי לפגוע באמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן דעתו לכך כי העובדה שהמבוטחת הינה במצב של חדלות פירעון ובפירוק נודעה לנתבעת 2 אך ורק ערב הדיון, כאשר ניסתה נואשות ליצור קשר עם הנהג ברכב המבוטח או עם מי מטעם המבוטח במשך מספר שבועות ורק בערב הדיון איתרה את מנכ"ל החברה דאז וזה הודיעה לה שהוא כבר לא מנכ"ל המבוטחת ושהחברה נמצאת בפירוק.

5. יודגש כי מיד שנודע לנתבעת 2 כי המבוטחת הינה חברה בפירוק הודיעה על כך הנתבעת 2 לתובעת, תוך שהיא מציינת בפניה את המשמעויות הנובעות מכך וכי בכוונתה להעלות בדיון את נושא ההשתתפות העצמית.

לגופו של עניין

6. בתחילה יובהר כי אין תחולה לסעיף 23 (ב) לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (להלן: "תקנות הפיקוח") אליו מפנה התובעת בפתח דבריה שכן אין המדובר במקרה דנן בפוליסה תקנית.

7. נהפוכו, 'מכלל הן אתה למד לאו'. שכן, מן העובדה כי נדרשה הוראות חוק (תקנה) ספציפית שקובעת כי אין חברת ביטוח רשאית לנכות את סכום ההשתתפות העצמית, כאמור בסעיף 23 (ב) לתקנות הפיקוח, ניתן ללמוד כי הכלל הוא שבפוליסה תקנית (רכב עד 4 טון) רשאית הייתה חברת הביטוח לנכות את ההשתתפות העצמית אלא שסעיף 23 (ב) לתקנות הביטוח (שהוא החריג) אוסר זאת.

8. קל וחומר ובן בנו של קל וחומר במקרה דנן בו אין המדובר בפוליסה תקנית ועל כן, רשאית גם רשאית המבטחת לנכות את סכום ההשתתפות העצמית בהתאם לאמור בסעיפים 68 ו- 69 לחוק חוזה הביטוח.

9. סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח קובע במפורש כי צד ג' זכאי לקבל מחברת הביטוח את שחייבת חברת הביטוח למבוטחה ולא יותר.

10. סעיף 68 קובע במפורש כדלקמן: "בביטוח אחריות ראשי המבטח – ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא – לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח [ההדגשה אינה במקור, א.ש.]".

מכאן, כי אין חברת הביטוח נדרשת לשלם למבוטח את סכום ההשתתפות העצמית.

11. בית המשפט המחוזי עמד על כך בשורה של פסקי דין, אשר מהווים את הפסיקה המנחה לעניין זה.

12. אין למבטחת אלא להפנות את בית המשפט הנכבד לסעיף 16 בעמ' 8 לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפסק-דין צדקה (ע"א 52067-12-10) בו נקבע כי "גבול האחריות של המבטח כלפי הצד השלישי הוא כגבול אחריותו כלפי המבוטח".

13. כן יפים דבריו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפסק-דין קופולוביץ (ע"א 602/94), בו קובע בית המשפט בסעיף 3 בעמ' 2 לפסק דינו כי: "פשיטא היא שהזכויות העוברות לניזוק אינן יכולות להיות זכויות רבות יותר מאלה שהיו למבוטח עצמו" וכן "השתתפות עצמית פירושה שחבות המבטח אינה לפיצוי מלוא הנזק, אלא הנזק פחות ההשתתפות העצמית"

14. כן תפנה המבטחת את בית המשפט הנכבד לפסק דין זערור של בית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 1808/04) אשר שב וקובע כי "הנפגע זכאי לתגמולים "שהמבטח חייב למבוטח" בלבד – ואין חלוק כי בגדר תגמולים אלה לא נכללת ההשתתפות העצמית של המבוטח"

15. כן נפסק בפסק-דין דומיקאר (ת"א 67774/96)

16. לפיכך, חייבת המבטחת לתובעת בנסיבות אלה, אך ורק את סכום הנזק שמעל לסכום ההשתתפות העצמית.

17. לא זו אף זו, בנוסף לאמור בסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח בא סעיף 69 (ב) (3) לחוק חוזה הביטוח וקובע במפורש כי קיים סייג לאחריות המבטח כלפי צד ג' במקרה בו המבוטח הינו תאגיד שניתן לו צו פירוק.

18. הדברים באים לידי ביטוי בסעיף 16, עמ' 9 לפסק דין צדקה (נספח א') וכן בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפס"ד אררט, בו נדון מקרה כגון דא ונמצא כי אין חברת הביטוח חייבת בתשלום מלוא הנזק אלא בתשלום הנזק בניכוי ההשתתפות העצמית.

19. לפיכך, קיימת הוראת חוק ספציפית המאפשרת למבטחת שלא לשפות את התובעת במלוא הנזק במקרה של חברה בפירוק ולפיכך אין המבטחת חייבת בתשלום מלוא הנזק אף מטעם זה.

20. לא זו אף זו, לנתבעת 2 נדמה כי התובעת נתפסה לכלל טעות כאשר היא משווה בין דמי ביטוח לבין השתתפות עצמית, היות דמי ביטוח הינם חיצוניים לפוליסה ועוסקים במערכת היחסים שבין חברת הביטוח למבוטח. אך לא כך היא ההשתתפות העצמית, שכן ההשתתפות העצמית נכללת וקבוע בתנאי הפוליסה ומקרינה במישרין לא רק במערכת היחסים שבין חברת הביטוח למבוטחה אלא גם על מערכת החובות וזכויות של חברת ביטוח למול צדדי ג'. כך למשל: באים סכום הנזק שנגרם לצד ג' נמוך מסכום ההשתתפות העצמית לא קמה חבות של חברת הביטוח כלפי צד ג' וחברת הביטוח תטען כי אין היא חייבת בתשלום לצד ג'. במילים אחרות ההשתתפות העצמית כמו גם (לצורך הדוגמא) תנאים אחרים הקבועים בפוליסה כגון: נהג שלא מורשה לנהוג ברכב, הגנות לרכב וכד' יש בהם כדי להשפיע על היקף הכיסוי הביטוחי של חברת הביטוח כלפי צדדים שלישיים בעוד שדמי ביטוח אין כדי להשפיע על היקף הכיסוי הביטוחי.

21. בית המשפט המחוזי קובע שוב ושוב כי אין דין אחד לדמי ביטוח ולהשתתפות העצמית שכן, דמי הביטוח הינם חיצוניים לפוליסה בעוד ההשתתפות העצמית נכללת במסגרת פוליסה ויסודה בחוק חוזה ביטוח ולפיכך מותרים בניכוי לפי סעיפים 68 ו-69 לחוק חוזה הביטוח.

בעניין זה תפנה המבטחת את בית המשפט הנכבד לסעיף 16, עמ' 9 בפסק דין צדקה (נספח א') וכן לסעיף 3 בעמ' 3 בפסק-דין קופולוביץ וכן לסעיף 4, עמ' 2 בפסק דין אררט.

22. הנתבעת תטען כי המדיניות המשפטית הראויה הינה כפי שנפסק בפסק-דין זערור (סעיף 7, עמ' 2 לפסק הדין) בו נתן בית המשפט המחוזי הנכבד דעתו לעניין זה וקבע בנסיבות דנן, כי על פי המדיניות המשפטית – החוק והפסיקה אין מנוס מלהגיע למסקנה אחת ויחידה והיא שלא ניתן לחייב את המבטחת בתשלום ההשתתפות העצמית וכי לחברת הביטוח הזכות לנכות את דמי ההשתתפות העצמית בהתאם לאמור בסעיפים 68 ו-69 לחוק חוזה הביטוח.

כך גם נקבע בית המשפט המחוזי הנכבד בפסק-דין קופולוביץ בו נקבע כי המבטח אינו 'אשם' לא באירוע התאונתי ולא בחדלות הפירעון של המבוטח ואין כל סיבה על כן, שישא באחריות לנזק שלא הוא גרם מעבר למה שהתחייב לו בחוזה הביטוח.

23.דברים אלה מקבלים משנה תוקף, שעה שצד ג' הינה חברת ביטוח ולפיכך, טענת התובעת בדבר ""עמידת צד ג' מול שוקת שבורה"" (סעיף 3 בסיפא לסיכומי התובעת, הינה הצגה מעוותת של מצב הדברים. בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן דעתו לכך שבמקרה דנן צד ג' אינו אדם פרטי, אלא חברת ביטוח איתנה וחזקה שבוודאי ובוודאי שאי תשלום של השתתפות עצמית על ידי הנתבעת 2 אינה מציבה אותה בפני שוקת שבורה כלל ועיקר.

24.הנתבעת 2 תוסיף ותטען כי בניגוד לאמור בסעיף 3 לסיכומי התובעת בדבר "פירות הפרמיה" מהן "נהנתה" הנתבעת 2 עת ביטחה את רכב המבוטח, הרי שאין חולק בדבר, שהפרמיה אשר שולמה לנתבעת 2 על ידי המבוטח הינה בהתאמה לסיכון אשר נטלה על עצמה הנתבעת 2 עת הוציאה פוליסה למבוטח בה נקבע בפירוש סכום ההשתתפות העצמית בו יישא המבוטח בעת קרות מקרה ביטוח. כלומר אם נלך לשיטת הנתבעת 2 הרי אדרבה, תשלום ההשתתפות העצמית במקרה דנן מגדיל את הסיכון אשר הנתבעת 2 נדרשת לקחת על עצמה עת הוציאה את הפוליסה למבוטח ולפיכך, התוצאה הראויה היא אפוא שאין הנתבעת 2 חייבת בתשלום ההשתתפות העצמית (כאמור בסעיף 13 לעיל).

25.הנתבעת 2 תטען כי היא סבורה שבנסיבות המקרה דנן, אין לחייבה בהוצאות משפט.

26.בתיק זה כפרו הנתבעים בכתב הגנתם באחריות לקרות אירוע התאונה ומשכך כפרה הנתבעת 2 בחבות.

27.דא עקא, שבסמוך למועד הדיון התברר לנתבעת 2 כי עקב היות המבוטחת בפירוק נמנע ממנה להתגונן בתיק זה, זאת מאחר ולא היה באפשרותה לאתר את הנהג ו/או את קצין הבטיחות ו/או כל עד אחר שיכול להעיד לגבי תקינות מצב הרכב (וזאת בשים לב לכך שהתובעת תטענה בכתב תביעתה כי רכב המבוטח התפרק תוך כדי נסיעה דבר שאינו סביר כלל וכלל). כן, ויתרה הנתבעת לחקור את נהג רכב התובעת.

28.אלא הנתבעת 2 נאותה ליטול על עצמה לשלם את מלוא הנזק הנטען בהתאם לתנאי הפוליסה קרי, מסכום ההשתתפות העצמית ומעלה וזאת במטרה לחסוך זמן שיפוטי יקר, כמו גם מזמנם ובהוצאות הצדדים.

29.למצער, התובעת שאף היא חברת ביטוח, אשר מודעת היטב לעובדה כי הנתבעת 2 חייבת לשלם לה את סכום הנזק המוכח מעל לגובה ההשתתפות העצמית. קרי את ההפרש שבין הנזק המוכח לבין סכום ההשתתפות העצמית בסך 5,000 ש"ח (נומינאלי), בחרה התובעת להערים קשיים, שלא לצורך ולגרור את הנתבעת 2 להליך מיותר של סיכומים בכתב וזאת בשעה שהסיכומים היו צריכים להיות בעל פה במעמד הדיון (כאמור בהחלטה מיום 22.05.2013) ובשים לב לכך שהמחלוקת הייתה ידועה לה טרם הדיון כאמור לעיל.

30.בנסיבות דלעיל, סבורה הנתבעת 2 כי ראוי נכון וצודק הוא לא לחייבה בהוצאות בתיק זה.

31.אשר על כן, ומכל האמור לעיל מתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע כי יש לחייב את הנתבעת בסכום הנזק המוכח בסך של 8,897 ש"ח ובניכוי סכום ההשתתפות העצמית סך של 5,204 ש"ח (5,000 ש"ח נומינאלי צמוד מיום 01.06.2011 תחילת הפוליסה ועד ליום 24.06.2014), ובסך הכל 3,693 ש"ח בלבד.




                                                                                                                                           אדמוני שלומי חי, עו"ד
                                                                                                                        לביא-רוזלס משרד עורכי דין
                                                                                                                             ב"כ הנתבעת 2