התיישנות בדין הפלילי - מניינה, מהותית או דיונית
8. הזמן הקובע למניין תקופת ההתיישנות הפלילית
לעניין התיישנות העבירה, מניין הימים מתחיל מיום ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום בבית המשפט. יחד עם זאת סעיף 92 לחסד"פ קובע כי במצב דברים בו נדרשת התביעה לתקן את כתב האישום אחרי שחלפה תקופת ההתיישנות ניתן לה לעשות כן באם בזמן הגשת הכתב האישום לבית המשפט לא התיישנה העבירה. קרי, התיקון יעשה למפרע לזמן הגשתו.
 
9. ההתיישנות בדין הפלילי – מהותית או דיונית?
בניגוד לדין האזרחי בה נחשבת ההתיישנות זכות דיונית, בדין הפלילי המדובר בזכות שלעיתים דיונית ולעיתים מהותית. כך לא ניתן לסבור כי במצב של התיישנות העבירה לא נעברה עבירה, אלא, העבירה עומדת בתוקפה אך דיני ההתיישנות אינם מאפשרים להעמיד את אותו האדם לדין בגין אותה עבירה שנשארת שרירה וקיימת. כאשר אנחנו בוחנים את הטעמים שהובאו לעיל ואת הרציונאל שעומד מאחוריהם הרי שבנוגע להעדר העניין הציבורי בחלוף הזמן, הרי שמדובר בזכות מהותית, אבל הטעמים של מניעת עינוי דין, הקושי בברור האמת בחלוף זמן מביאים למסקנה ההפוכה כי המדובר בדין דיוני. לאידך גיסא, סעיף 9(א) לחסד"פ נוקט לשון של דין מהותי בקובעו שאין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם חלפה תקופת ההתיישנות. וזאת גם במצב דברים בו אותו אדם ניגש מיוזמתו ומודה בעברות בהם ביצע ואף אם הוא מעוניין לעמוד לדין. מכל מקום, הפסיקה חלוקה בדעתה לעניין ההגדרה הנכונה שיש ליתן להתיישנות בדין הפלילי וראה לעניין זה גם: בג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ''ד נב(2) 542 (16.06.1998) בסע' 13;