7. קטיעת מרוץ ההתיישנות

ראינו לעיל כי  כאשר יש סיבה ממשית ובעלת משקל להארכת תקופת ההתיישנות אזי הטעמים העומדים בבסיס תקופת ההתיישנות ידחו מפניהם. כמו כן, קיימים טעמים שונים המצדיקים את קטיעת מרוץ ההתיישנות. זאת בעיקר במקרים בהם הנאשם מתחמק מן הדין, ובכך משמיט את הקרקע מתחת לנימוקי ההתיישנות, גם במקרה בו עומדת לאדם מניעה חוקית להעמדתו לדין כגון חסינות דיונית, דוגמת החסינות מהם נהנים חברי-כנסת, יש הצדקה לקטיעת מרוץ ההתיישנות.

טעם נוסף, לקטיעת מרוץ ההתיישנות הוא כאשר מתעורר הצורך ע"י הרשויות החוקרות לבצע פעולות חקירה מורכבות הלוקחות זמן רב יותר מזה שמאפשרת תקופת ההתיישנות (הרציונאל במקרה זה הוא שהאדם שיודע שכנגדו מנוהלת חקירה, מצופה ממנו שישמור על ראיותיו). 

במילים אחרות כל אימת שאין בכוחה של התביעה להעמיד לדין את העבריין בשל מניעה "חיצונית", אשר לא תלויה במעשי התביעה וכאשר התביעה פועלת בצורה סבירה  (להבדיל מחדלונה), ייטה ביהמ"ש לקטוע את מרוץ ההתיישנות ביתר קלות והטעמים שהובאו לעיל המצדיקים את עקרון ההתיישנות בפלילים ידחו מפניהם.   

בבג"צ 6972/96 ניתנה הפרשנות התכליתית לקטיעת מרוץ ההתיישנות:

"פרשנות תכליתית מחייבת לפרש את החוק כך שאין מירוץ ההתיישנות נקטע אלא בהתקיים הצדקה עניינית לכך. הצדקה כזו אינה קיימת כשלפני התביעה מונח כל חומר החקירה, וכל  שנותר עליה לעשות הוא להפעיל בזריזות את שיקול-דעתה, אם יש בחומר כדי להגיש כתב-   אישום. פרשנות זו מתיישבת עם זכותו של החשוד לקיום הליך מהיר, ואין היא כופה על התביעה גזירה שאינה יכולה לעמוד בה. פרשנות אחרת תביא לעינוי דין, היא אינה מתיישבת עם כבודו של החשוד, ולא עם הטעם התועלתני העומד בבסיס ההתיישנות".  

יפים גם דבריה של כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בפסק-דין זה, באומרה:

" (1) תקופות ההתיישנות הקבועות בחוק אמורות לשקלל את האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין עם האינטרס הציבורי והאישי של הנאשם במניעת עינוי דין ועיוות דין. אלא שבקביעת תקופות ההתיישנות המשתנה לפי הקבוצה שאליה משתייכת העבירה – חטא, עוון ופשע – יש מידת-מה של שרירות. מידת טשטוש הראיות והעניין שיש לחברה בהעמדה לדין עשויים להשתנות ממקרה למקרה, אף בעבירות המסווגות באותה קטגוריה. לפיכך, אין מקום לראות   בתקופות ההתיישנות הקבועות בחוק משום קביעה איכותית, אשר כל סטייה ממנה בדרך פרשנות תערער בהכרח את איזון האינטרסים הראוי בין השיקולים השונים.  (2) אף שיש מקום לראות את ההתיישנות של עבירות פליליות כנגזרת מזכות היסוד של האדם לכבוד, לחירות ולמשפט הוגן, אין היא זכות "טבעית" של החשוד בעבירה "

סעיף 9(ג) לחסד"פ, היא הוראת החוק המרכזית בעניין זה. כאשר היא קובעת כדלקמן:

"בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר".

יודגש ויובהר, עבירת חטא, מתיישנת בלא תלות באירוע מנתק, זאת להבדיל מעבירות עוון ופשע, בהם כאשר מתקיים אירוע מנתק נקטע מרוץ ההתיישנות.

לדף הבא